.png){kind=small}
כשניפגשנו היתה לי תחושה שהיא באה כדי לשמוע שהיא אוכלת סה"כ בסדר, שהמשקל שלה סבבה , סוג של "לעשות על זה וי" אחרי שחברה טובה אמרה לה שכדאי שהיא תפגוש דיאטנית לפני שהיא עושה כל מיני שטויות שהציעו לה בפייסבוק. אבל התמונה שאני ראיתי היתה שונה ממה שהיא חשבה שאני אראה. לא היה פה "וי" על רוב הדברים. היא אכלה מבולגן, אכלה שטויות, החליטה לפני שנים שהיא "לא זקוקה לספורט כי היא רזה" ו" אין מה לשכנע אותי בעניין", סגרה את "הפינה" של ארוחת צהריים עם קפה ועוגיות , לא קיבלה מספיק סידן וויטמין די מהאוכל, לא אכלה מספיק חלבון , חשבה ש"תוספים זה שטויות" , פירגנה לעצמה שתיה מתוקה ועוד התנהגויות שהביאו לעליה שלה במשקל. אמנם רוב השנים נשארה במשקל תקין ולא היו בעיות בריאותיות מיוחדות אבל בשנים האחרונות "זה הפסיק להצליח". לפני כמה שנים התחילה עליה "זוחלת" במשקל ככה לאט, קילו וחצי בשנה והיא כעת במצב של משקל גבולי ביחס לגובה שלה ואחוזי שומן גבוהים מהרצוי. לגמרי מצב שדורש שינוי וירידה של כמה קילו במשקל חזרה למשקל ואחוזי שומן תקינים. " אני רוצה לשקף לך את המצב " אמרתי בחיוך מתנצל... "את בקטגוריה של עודף משקל. אמנם לא גדול אבל זה בהחלט בקטגוריה של עודף משקל ". היא העדיפה להתעלם. זכותה. יש לנו מערכת חיסון פסיכולוגית נהדרת ולפעמים הכחשה או התעלמות היא דרך התמודדות טובה למדי. מאז נפגשנו כמה פעמים, מנסות כל פעם להתמקד בלשפר משהו אחר אחר אבל לצערי לא הרבה השתנה והמשקל נשאר ללא שינוי. " איזה פרדוקס" חשבתי לעצמי. "דווקא היא שכל השנים היתה רזה, ילדה שלושה ילדים ולא צברה עודפי משקל בין ההריונות, דווקא היא שחוגגת אוטוטו 43 מוצאת את עצמה בעודף משקל ולא מצליחה לשנות הרגלים כדי לחזור למה שהיתה". שום דבר לא השתנה מהותית בצורת האכילה שלה גם לאחר כמה פגישות בהן ניסינו להבין מה גורם לה כל פעם להתעלם מההמלצות ולהמשיך באותם הרגלים שלא מקדמים אותה. בשלב מסוים ירד האסימון ונולדה התובנה שהמצב התקוע הוא בתפיסה שלה את עצמה. למרות אי הנוחות בבגדים, למרות המספר על המשקל, למרות חוות הדעת המקצועית שלי... היא המשיכה לתפוס את עצמה כ "רזה שמותר לה לאכול מה שמתחשק" ותפסה את המשקל שלה כתקין.
בינגו. פה היתה תקועה וזה לא אפשר לה לשנות ! ואני? ראיתי את זה כבר כמה וכמה פעמים. גם אצל נשים בעודף משקל שלא תפסו את עצמן בעודף וגם אצל נשים רזות שעלו במשקל , הגיעו למשקל לא תקין ותפסו את עצמן כבעלות משקל תקין.
במאמר מעניין שפורסם ב Obesity Reviews ב 2017 (הנה תקציר למתעניינים) קרא לזה הכותב " תפיסה עצמית של סטטוס המשקל ", כלומר איך המשקל שלך נתפס בעיני עצמך ואיך זה משפיע על הבחירות שלך. הבעיה מתחילה כשיש פער בין איך שאת תופסת את מצב המשקל שלך ובין מצב בו המשקל במציאות גבוה יותר ממה שאת תופסת אותו. כלומר, את רואה עצמך במשקל תקין או אפילו רזה, מאפשרת לעצמך לאכול בהתאם בעוד שהמצב במציאות הוא שאת בעודף משקל וצריכה לעשות כמה שינויים בצורת האכילה. חשוב לי להדגיש שאילולא המצב היה מפריע לאותה אישה עד כדי שהיא באה לייעוץ כדי לרזות , לא היה עניין. אני מתארת סיבה לאי הצלחה בתהליך ההרזיה מעצם תפיסה שאיננה מתאימה למציאות האוביקטיבית. במאמר עליו דיברתי קודם הכותב מזכיר תאוריה שנקראת: visual normalization theory כלומר, תאוריה שטוענת שהערכת המשקל שלנו נעשית יחסית לצורות גוף אחרות אותן אנחנו רגילים לראות בסביבה שלנו. כנראה שעליה בשכיחות עודף משקל והשמנה גרמה לשינוי ביכולת שלנו להבחין ויזואלית ( "לפי העין" מה שנקרא) מה נורמלי ומה עודף משקל וההשוואה שאנחנו עושים היא ביחס לאנשים אחרים בסביבתנו. לפי תאוריה זו, אישה שתמיד היתה רזה וכך היא רגילה לראות את עצמה, עלתה במשקל וכעת היא בעודף משקל, אכן תתקשה לראות את עצמה ככה. לא רק היא את עצמה, גם הסביבה לא תראה אותה בעודף משקל למרות שזה עשוי להיות המצב וכך היא וגם הסביבה (כמו רופא/ת משפחה) עשויים לפספס בעיות בריאותיות מסוימות מעצם ההנחה שמשקלה תקין .
אני רואה בקליניקה לא מעט נשים כאלו . חלקן, ברגע שהפער הזה משתקף להן, עושות שינוי ( לפעמים מדובר בשינויים קלים בלבד) ויורדות במשקל וחלקן לא.
אז אם תמיד היית רזה, עלית כמה קילו בשנים האחרונות והם מציקים לך ואת לא מצליחה להתכנס להקפדה טובה יותר על מה שנכנס לפה , הייתי מציעה לך לבדוק עם עצמך איך את נתפסת בעיני עצמך והאם זה מתאים למציאות החדשה ולמטרה שלך לחזור כמה קילו אחורה.
מוזמנת ליצור קשר...ונעשה את הדרך יחד.
talpelegdiet@gmail.com